מערכת חימום תת רצפתי על בסיס מים היא בעצם מערכת אינסטלציה סגורה: מים חמים יוצאים ממשאבת החום, עוברים במרכזייה, זורמים בצנרת שמתחת לריצוף, ומחזירים את החום לרצפה. איכות ההתקנה של התשתית קובעת את הביצועים לעשרות שנים, כי אחרי הריצוף אין גישה אליה.
שלב 1: קווים ראשיים, לפני הטיח
הקווים הראשיים הם שני צינורות עבים (בקוטר 25–32 מ"מ, לפי גודל הקומה) שמובילים את המים ממשאבת החום אל המרכזייה של כל קומה, ובחזרה. השלב הזה כולל קידוחים וחציבות בקירות, ולכן מבצעים אותו לפני הטיח. מי שמתקדם בבנייה בלי לתכנן את זה מוצא את עצמו חוצב בקירות מטויחים.
שלב 2: פריסת הצנרת, לפני הריצוף
אחרי מילוי שכבת הסומסום לגובה המתאים, וממש לפני הריצוף, פורסים את לוחות הטאקר (בידוד תרמי עם ציפוי מחזיר חום ורשת מודפסת) ומעליהם את הצנרת. הצנרת מעוגנת ללוח בתופסנים ייעודיים בעזרת כלי מיוחד, במרווח קבוע ובסימטריה מלאה. התוצאה: פריסה מדויקת, מהירה, ובלי צינור שזז בזמן היציקה.
הצנרת נפרסת במעגלים (שבלולים) של עד 90–100 מטר רץ כל אחד, כ-12–15 מ"ר למעגל. כל חדר או חלל מקבל מעגל משלו, וכך אפשר לשלוט בו בנפרד. אין שום חיבור מתחת לריצוף: כל מעגל הוא צינור אחד רציף מהמרכזייה ובחזרה.
שלב 3: המרכזייה
המרכזייה היא נקודת החלוקה של הקומה: אליה מגיעים הקווים הראשיים, וממנה יוצאים כל המעגלים. אנחנו ממקמים אותה במרכז הקומה לפי תכנון מראש, כדי שהמעגלים יהיו קצרים ומאוזנים. אפשר להזמין ארון מרכזייה עיצובי שמשתלב בבית.
על המרכזייה מותקן שעון לחץ. אחרי הפריסה המערכת עוברת בדיקת לחץ, והשעון נשאר לאורך כל תקופת הריצוף: אם הלחץ יציב, אף צינור לא נפגע.
למה הבידוד הוא החלק הכי חשוב
בלי בידוד טוב, חלק מהחום בורח למטה במקום לעלות לרצפה, והמשאבה עובדת יותר כדי לפצות. זה ההבדל בין מערכת זולה למערכת חסכונית לאורך שנים. פירוט בעמוד בידוד ייחודי.